"יצירתיות היא אבולוציה תרבותית - המקבילה התרבותית לאבולוציה גנטית"






» בחזרה לרשימת המאמרים


לשחף, שתגביה עוף


"לא איכפת לי להיות עצם ונוצות, אימא. אני פשוט רוצה לדעת מה אני מסוגל לעשות באוויר ומה איני מסוגל, זה הכל. אני פשוט רוצה לדעת".

"הבט, ג'ונתן," אמר לו אביו לא בלי חיבה. " החורף אינו רחוק. הסירות תהיינה מעטות ודגי הים ישחו במעמקים. אם חייב אתה ללמוד - למד את המזון, וכיצד להשיגו. כל עניין הטיסה הזה יפה וטוב, אך אינך יכול לאכול גלישה, אתה יודע. אל תשכח כי הסיבה היחידה למעופך היא המזון".

"… זה כה חסר טעם, הרהר (ג'ונתן)… הרי יכולתי לנצל את כל הזמן הזה ללימוד תעופה. דברים כה רבים עלי ללמוד!"

(ג'ונתן לוינגסטון השחף, ריצ'ארד באך, הוצאת בוסתן, 1970)

כבר מזמן אני רוצה לכתוב לך משהו -שחף. בכל פעם שאני מקבלת אותך ליד, עוברת בי מין מחשבה כזאת: תכתבי על משהו.. תעזרי לו למלא את הדפים - אפילו כדי שיהיה לו מספיק נייר להכין ממנו מטוס אויר זעיר שימלא בין דפיו אויר, כך שיוכל להמריא לגובה ולהביט ממעל על העושים.

ובכל פעם כשרציתי לכתוב אז..אתם יודעים אז מה: היו לי דברים חשובים יותר, לא ממש היה לי מה לכתוב - ושוב השארתי אותך שחף בצד, וחיכיתי שתנחת שוב אצלי בסלון בתנוחה החטטנית הנוחה של: נראה מה הפעם?!

בפעם האחרונה נחתת אצלי במפתיע ומאז אתה אצלי בתיק.

מהשחף האחרון אתה מונח אצלי בין דפי האהבה! - אז החלטתי להחזיר לך עכשיו משהו - כדי להיות קצת שותפה.

טוב שחף, אתה בטח כבר כועס שאני מסתובבת סביב ולא אומרת מה שיש לי. אני יודעת אתה ממהר, אין לך זמן לשטויות כמו טיסה וככה. ו - מה רצית להגיד?! - אתה שואל / אומר.

תשמע - החדשה המאוד מפתיעה היא שרציתי לספר סיפור כזה בצד אתה יודע; בגלל שהוא כל כך רגיל רציתי לספר אותו. אתה לא תאמין אבל הסיפור שלי התחיל - בלילה. לילה מסויט שלא נגמר, שיר השתעלה, השעון צלצל ואני - רק רציתי את המיטה.

ואז השמש זרחה, ושיר הייתה כל כך עייפה אז הצעתי לה - את ההצעה הרגילה של אמא פולניה:

תישארי איתי, היום לא תלכי לבית ספר, ממילא - מה כבר תפסידי ? דמוקרטי, אתה יודע.

וכך סחבתי אותה עד עשרים לשמונה. ראיתי כמה קשה לה לוותר על השמיכה המחבקת. לפתע - היא קמה, נעמדה ואמרה לי "הולכים". אתה יודע- ממש נתלשנו מהמיטה לחצר בית הספר.

אני יוצאת ומחליטה לחזור ב-9:00 ,

תשע, ביג דיל - שעה סתמית, אמצע היום - שום דבר גדול.

אתה יודע מה שחף - אני מאוד אוהבת להגיע באמצע, לבוא כשאף אחד לא מחכה ואין שום קבלות פנים.

אפשר לחוש את הדופק האמיתי - לראות מה יש בקופסה בפנים.

חיפשתי אותה, את שיר - ותוך כדי מעבר בין הירוקים שמתי לב למשהו - שמתי לב לשלווה, לשקט.

היה משהו אחר בזרימה של האוויר. שחפים, אתה יודע, מרגישים את הזרימה על הכנפיים. יכולתי לחוש פתאום את כוח העילוי. עוד לא היתה ממש טרמיקה חזקה כדי לעוף גבוה, היה משב עדין ונעים. הכנפיים הצביעו לכאן, ואז ראיתי משהו מוזר - השעון - הוא מתקתק יותר לאט כאן. הקצב שלו מאפשר ...זמן.

אני אנחת כאן - כדי לאפס את שעון הזמן שלי לזמן שלך, שחף.

אדווה.




» בחזרה לרשימת המאמרים

^ לראש הדף





 
כל הזכויות שמורות לאדווה מרגליות © 2006   •   האתר עוצב ונבנה על ידי Visit LionWays