"יצירתיות היא אבולוציה תרבותית - המקבילה התרבותית לאבולוציה גנטית"






» בחזרה לרשימת המאמרים


תמונת עתיד של חינוך למצוינות


ד"ר אדווה מרגליות

המונח "תודעת-זמן-עתיד" אינו חדש בספרות. הוא מוכר יותר בשמות שונים כמו חזון עתידי (Future Vision), תמונה עתידית (Future Imagery), תפיסה עתידית (Future Perception), אוריינטציה-עתידית (Future Orientation), פרספקטיבה עתידית (Future Time Perspective), ותודעת עתיד (Future Awareness). השימוש במונחים אלו, בדרך כלל, לוט בערפל כבד. Norman (1999), למשל, מגדירה אוריינטציה עתידית כנטייה לחשוב על העתיד ודאגה לתוצאות של פעולות עכשוויות על העתיד.

מוטת-זמן-עתיד היא שם הפעולה המאפשרת מעוף בחשיבה, פרספקטיבה חדשה, גמישות וכושר תמרון ביכולת הפעולה. פעולה זו משחררת מכבלי ההווה ומאפשרת לנווט אל עתיד מודע יותר. פסיג (2003) מציג מודל של התפתחות המסוגלות לחשיבה מוטת-זמן-עתיד, המורכב מסולם בן 5 דרגות. הדרגה החמישית והגבוהה בסולם היא - מסוגלות ליצירת חזון והובלה לאורו. כדי להגיע לדרגה זו דרושות לדבריו יוזמה ומקוריות, בשילוב עם רמת השכלה הגבוהה. אלה תורמים ליכולת ליצור חזון (בניית תמונה עתידית / ראיית הכיוון העתידי) וליישמו.

האם ניתן לפתח אצל המנהיג החינוכי העתידי חשיבה מוטת-זמן-עתיד? האם אפשר להכשיר אנשים שישלטו בתודעה זו?

להבנתנו זו היא שאלה מכוננת, בבואנו לרקום עבור סטודנטים הלומדים בתכניות המצוינים תוואי דרך אשר תאתגר אותם ליצירה של חזון חינוכי עתידי, אישי וקבוצתי.

בשנה"ל תשס"ו בחרנו, מרכזי תכניות מצוינים בשלוש מכללות בדרום הארץ, להיענות לאתגר החינוכי הזה. ביקשנו ליצור גשר בין עתיד מעורפל לבין עתיד רצוי, בהיר, מוחשי ואפשרי; על ידי יצירה של תמונות עתיד במספר פרספקטיבות של חינוך.

נתאר את התהליך שעברנו עם הסטודנטים בדרך לגיבוש חזון חינוכי עתידי. תהליך גיבוש החזון יתואר בהרחבה, ולו כדי שהתהליך שעברנו יעורר השראה ויעודד רבים להצטרף אלינו במסע אל העתיד. תחילתו של המסע, כך סברנו, בלימוד העבר וההווה החינוכי בישראל, והמשכו נטילת אחריות מלאה ליצירת עתיד רצוי.

יצאנו לדרך:

המסע שלנו החל, כפי שמסעות מתחילים לרוב, בצעד אחד קטן. מפגש אקראי, בו התבקשנו על ידי נציב הדורות הבאים בכנסת להגדיר - מהו עבורנו חינוך בר קיימא בישראל 2020.

לא ידענו אז מה פירוש המושג, אך הבנו באופן אינטואיטיבי שמדובר במשימה נכבדה. ראינו בהכנת המסמך הזמנה והזדמנות להגדיר מחדש את הייעוד שלנו.

השלב הבא שיכולנו לחשוב עליו היה יצירת שיתוף פעולה מלא, אמיתי, פתוח, כזה שמניח בצד את הצורך לנכס רעיון להוגיו, כדי לפרוץ את מעגל העשייה הקרוב למעגלי דעות ועמדות רחבים יותר. חברנו מרכזי תכניות מצוינים מארבע מכללות, צוות של מרכז פיסגה, ויצאנו לעבודה.

החלטנו שמשלבים ידיים ומחזיקים חזק, הגם שידענו כי יהיו כוחות שינסו להפריד את המעגל.

המפגש הראשון היה בחוות אדמאמה - חווה אקולוגית במושב ניר משה, אשר הקים זוג שמאס במרוץ האין סופי אחר סיפוקים חומריים. בעלי החווה מתפרנסים ממה שנותנת להם האדמה.

נפגשנו בחווה - סטודנטים מארבע מכללות (הרביעית פרשה לאחר המפגש הזה). ניסינו להבין מה פירוש קיימות (sustainability). הבנו שבפרספקטיבה של "אמא אדמה", המשמעות של קיימות פשוטה, והיא: מה שלקחנו מן האדמה צריך לחזור בחזרה כך שניתן יהיה להשתמש בו שוב ושוב תוך דאגה לדורות הבאים.

הפער בין אורח החיים בחווה לבין אורח החיים העירוני (של רובנו, צריך לומר), הכה בנו במלוא עוצמתו. היו שהזדעזעו מהשירותים והטיפול בהם, היו שהודו בפה מלא שלא יעזבו את הנוחות לטובת האלטרנטיבה הזו, והיו שהעלו שאלה בנוגע לאפשרות הבלתי סבירה לחזור ולחיות כך.

ומעבר לכל - בלטה שמחת המפגש והרצון לשוב ולהיפגש. כבר במפגש הזה ניסינו לצייר מספר מודלים חזותיים של בתי ספר עתידיים. המכנה המשותף של כל העבודות הבליט את הצורך לחזור לערכי יסוד ראשוניים כגון: הקשבה, כבוד, מרחב אישי, קירבה, ואסתטיקה.

המפגש השני התנהל במתכונת של שיח קהילה. תוכנו נבנה על בסיס השאלות שהעלו הסטודנטים לאחר הביקור בחווה. השאלות היו רבות ונגעו לתחומים מגוונים - כגון כלכלה, צדק חברתי, פוליטיקה, צורות חינוך ועוד. לשיח שקיימנו הוזמנו מגוון דוברים מכל קצות האוכלוסייה. השיח נוהל על ידי הסטודנטים והכיל את התכנים שהם זיהו כחשובים. בפתח היום עלתה זעקה אשר ביטאה מצוקה וכאב נוכח מראות חינוכיים רווחים, שהמחיזו הסטודנטים. הם ביטאו כאב על העדר אינטימיות בין מורה לבין תלמיד, על היות התלמיד אנונימי, כאב על כיתות גדולות מדי וכאב על הבלבול השורר בנוגע לעתיד הרצוי. הובע ספק בנוגע ליכולת שלנו להוביל ולחולל שינוי.

בתום הכנס נותרנו בתחושה עמומה, ועדיין בלי יכולת להגדיר באופן חד משמעי ומוסכם את המונח - חינוך בר קיימא. העמימות יצרה אצל אחדים תחושות של כעס ותסכול, בעוד האחרים כבר מזהים כי נוצרה כאן הזדמנות לעשייה חד פעמית שלא כדאי יהיה להחמיץ.

במפגש הזה הבנו שעלינו להפשיל שרוולים וללמוד לעומק ובסבלנות, מהן ההגדרות של קיימות, איך מגדירים בעולם חינוך בר קיימא, וגם - כך דרשנו מכל סטודנט, לחבר הגדרה אישית למושג חינוך בר קיימא.

כאן הגדרה של חינוך בר קיימא אשר רשמה סטודנטית:

"חינוך בר קיימא בשבילי הוא חינוך שנותן מקום לחלש ולחזק, לשחור וללבן, למוזיקאי, לספורטאי ולבנאי. הוא חינוך המסוגל להכיל את השונות והמגוון ולחבק את הנזקק. חינוך בר קיימא הוא חינוך לאהבת הטבע, האדם, והבחירה החופשית. הוא החינוך שיהפוך את בית הספר לאקדמיה ואת הלמידה לחוויה משמעותית ואמיתית. התלמיד, המורה וההורה ייקחו חלק פעיל בתהליך הלמידה, תחום הדעת ובחירת החומרים. חינוך בר קיימא יתאים את עצמו לקצב הטכנולוגיה, אך ידע להוריד הילוך על מנת להתרפק ואף ללמוד מהעבר. חינוך בר קיימא ידרוש את כבוד המורה והעלאת מעמדו בחברה, ויהפוך את המורה לאישיות מרכזית בחיי כל אדם. מחנך מקיים יהיה אדם שייבחר בקפידה על סמך נתונים אישיותיים ולא רק אקדמיים. חינוך בר קיימא הוא חינוך שיוביל את החברה להיות מתוקנת יותר, מקבלת יותר, יודעת יותר, ביקורתית יותר ואכפתית יותר. בתקווה.... (ו\או בעזרת ה'...)" (קארין שמילה, אחווה) קארין גם מפרטת מהי האחריות אשר היא לוקחת על עצמה לצורך קידם של חינוך בר קיימא: "אני מתחייבת להפיץ יסודות ועקרונות של זה החינוך. אני מתכוונת לוודא ולדאוג שאצלי בכיתה החינוך יהיה מקיים, ואני מתחייבת לחלוק אותו עם חבריי\ חברותיי למקצוע. אני מתחייבת ללמד מתוך התחשבות בצרכי ובחוזקי התלמיד. אני מתחייבת ללמד אנגלית תוך חינוך לאהבת האדם, הטבע, קבלת השונה וערכי המוסר. אני מאמינה בזה בכל לבי, ואני חיה את זה. על כן, אני מאמינה שאני אקיים את התחייבותי."

לאחר שחשנו כי בידינו הגדרה מספקת, פנינו ללימוד מעמיק של פרספקטיבות אשר בחרנו, כדי לגבש בעזרתן חזון חינוכי בהיר. הפרספקטיבות היו: יחסי מורים-תלמידים, לכידות, מודלינג, אוריינות אנושית ובית הספר העתידי.

בקבוצות למדנו על הנושאים מן הספרות, תיארנו מצב מצוי ורצוי וגיבשנו תמונת עתיד של הפרספקטיבה.

במפגש השלישי המטרה שהצבנו היתה, לתרגם את הפרספקטיבות התיאורטיות הללו לתמונות עתיד ויזואליות משותפות. המפגש נפתח בתיאור של כל אחת מן הפרספקטיבות. בהמשך יצרנו תמונות עתיד של הפרספקטיבות.

גם הפעם בלטה שמחת המפגש, יחד עם קושי לבטא רעיונות מופשטים באופן חזותי ויזואלי. עם זאת, דומה היה שכעת לכולם ברור מהו חינוך בר קיימא. חשנו אכפתיות, מעורבות והקשבה. מספר סטודנטים נטלו על עצמם את שרביט ההובלה.

תם ולא נשלם:

התיאור הזה נכתב בעת העבודה לגיבוש המסמך של חינוך בר קיימא, אשר יוגש לנציבות הדורות הבאים בכנסת בעוד כחודש. ועדת העורכים עובדת במרץ; אביעד, סטודנט ממכללת קיי הלומד בתכנית, בנה מודל חזותי של חינוך בר קיימא.

כדי לגעת בתובנות שגיבשו הסטודנטים בתהליך העבודה, הנה מעט מהדברים אשר הם כתבו:

תמונת עתיד לפרספקטיבה של בית ספר עתידי:

  • "אני חושב על כיתה שמייצרת אדם איכותי, בעל תכונות עלית, המאפיינות אנשים כריזמטיים, שאפתניים, יוזמים, שלא יוצרים נטל על החברה אלא מוצאים פתרונות; שהתלמידים לא יפחדו ללכת אחר החלום. אם הם חולמים על משהו מסוים שילכו ואף ירוצו אל המטרה! עליהם לדעת שהם מסוגלים לעבור מחסומים ואין דבר שאינם מסוגלים לעשות". (רומן פלדמן, אחווה)
  • "בכל עיר, בנפרד משטח המגורים תהיה קיימת קריית מדע. קריית חינוך זו תשתרע על שטח רחב ותכיל בחובה בתי ספר יסודיים, על יסודיים, תיכונים וגם אוניברסיטה ומכללה. בית הספר עצמו יהיה נקי, מסודר ומואר.המקום יהיה מתוחזק היטב, כל המכשירים חדשים ועומדים בתקנים מחמירים. חדרי השירותים יהיו חדשניים, והדגש על ניקיונם- כמו על ניקיון כל בית הספר יהיה רב. התלמידים יידרשו לשמור על ניקיון זה. הסבון בו ישתמשו התלמידים יהיה סבון שלא נוסה על בע"ח והנייר לכל שימושי בית הספר יהיה נייר ממוחזר. בכל מבנה יהיו גם מקלחות- אשר יאפשרו מקלחת לאחר שיעורי הספורט. מקלחות אלו יהיו צמודות למבנה הספורט. בכל מוסדות החינוך בקריה יהיו מעבדות מתקדמות וחדשניות הקשורות לנושאי הלימוד יפעלו במקום- תוך שיתוף פעולה ישיר עם צוות המרצים האוניברסיטאי. תלמידים יעסקו בהרחבה בלימוד נושאים כגון: מנהיגות, שימור כדה"א, זכויות אדם, סביבה, קיימות, צרכים מיוחדים, אחריות, חזון, חינוך לקיימות, דמוקרטיה, חשיבה, זיהום אוויר ועוד." (מורן כהן, רים מדי, אחווה)

תמונת עתיד לפרספקטיבה של לכידות:

"איך קורה שבחברה מודרנית, מתפתחת, מתועשת, צבע העור או המבטא יכולים להיות הסיבה לנידוי חברתי ? והקשה ביותר להבנה הוא איך בחברה המתבססת על שונות, אנשים מקוטלגים וממוינים לקבוצות? דתיים וחילוניים, כיתות עיוניות מול כיתות מעשיות, גנים לילדים ערבים בנפרד, יהודים בנפרד, עולים מרוסיה בנפרד...

השאלה הנשאלת היא, האם לא ניתן למצוא מכנה משותף שילכד אותנו שוב כחברה אחת? האם באמת רב השוני על הדמיון?

החזון (של הפרספקטיבה - לכידות חברתית)

חינוך בר קיימא הוא חינוך החברה האנושית למציאת מכנה משותף שילכד את החברה בלכידות מסוג חדש- מכנית+אורגנית.

מצד אחד, החברה תתבסס על השונות בין הפרטים. ריבוי תפקידים, פלורליזם של דעות אך מאידך, החברה תמצא מכנים משותפים רבים ככל שניתן על מנת להגביר את התודעה הקולקטיבית.

השונות בין הפרטים תהייה מבורכת. לא עוד שונה מקופח ולא לגיטימי, אלא חברה אנושית אחת בה כל אחד תורם ונתרם. כל אחד חשוב ונחוץ אך הוא חלק מהחברה ולא שחקן בודד." (חנה קסלר, קיי)

תמונת עתיד לפרספקטיבה של מודלינג:

"כשאנחנו באים לבחון את סוגיית החינוך, אנו שואלים את עצמנו: "איזה חינוך אנחנו רוצים?" והתשובות רבות: חינוך לערכים, חינוך לסובלנות, לאהבה, לעצמאות, לאחריות... בקיצור, "חינוך ל..."

השאלה היא, האם "חינוך" הוא בכלל סוג של פעולה? האם החינוך יכול להיות מכוון למטרה? האם ניתן לומר ש:"מישהו" יכול חנך "מישהו אחר" ל"משהו"...?

חינוך הוא תהליך של שינוי. שינוי שמתחולל באדם, באישיותו, בתפיסת עולמו, בדרך הבנתו את עצמו, את הזולת ואת הסביבה. השינוי שמתרחש באישיותו של האדם נובע כתוצאה מאינטראקציה שיש לו עם עצמו ועם הסובב אותו.

כאשר אנחנו מדברים על האינטראקציה שבין המורה לתלמיד, אנחנו נוטים להניח כברור מאליו שהמורה מחנך את התלמידים. אלא שבמפגש הזה מתקיימת חוויה. כל אחד מהשותפים לחוויה מביא לחוויה את עצמו ונותן לה משמעות אישית. המשמעות הזו, הסובייקטיבית והאישית, שמקבלת החוויה אצל כל אחד מהשותפים (במודע או שלא במודע) - זה החינוך.

אנחנו לא יכולים לשאול: "איזה חינוך אנחנו רוצים להעניק לילדינו", אנחנו יכולים לשאול: "מי אנחנו?" ולדעת שאת זה אנחנו נעניק לילדינו.

אז אם כך , איך אנחנו "כמחנכים", יכולים לחנך? קודם כל אנחנו באמת כלל לא יכולים לחנך. אנחנו יכולים להשפיע על החינוך אבל לא לחנך. ואיך להשפיע? בכך שנהיה מודעים שהדבר המשמעותי שאנחנו מביאים לקשר עם הילד- זה את עצמנו.

הילדים הצמאים לחינוך מביטים בנו ואנו משתקפים בעיניהם כמו שאנחנו באמת. את זה הם מפנימים. כשאנחנו שואלים את עצמנו לפני המפגש עם הילדים: "מה ניתן להם?" כל שעלינו לעשות הוא להתבונן היטב במראָה שבכניסה לכיתה.

וצריך לזכור עוד דבר חשוב. בסופו של דבר, האחריות החינוכית האמיתית מוטלת על כתפי האדם עצמו - אפילו הוא ילד או תינוק! מאוד קל להבין שאדם מבוגר אחראי על מעשיו וחינוכו העצמי. אבל גם התינוק, מתוך כך שהחינוך מתרחש בתוכו, קובע(באופן תינוקי) את מה שהוא יפנים. זה לא מוריד כהוא זה מהאחריות שלנו כמבוגרים להעניק לילדינו את המירב והמיטב שבנו, אבל הילדים הם השותפים שלנו לחינוך וחלה עליהם האחריות לקבל באותה מידה שלנו יש את האחריות לתת. וחשוב שהם ידעו זאת." (עמית איתיאל, קיי)

כל הדוגמאות נכתבו על ידי סטודנטים מן המכללות הלמודים בתכנית מצוינים, בעת גיבוש הפרספקטיבות למסמך.

נדמה כי די בדוגמאות אלה כדי לראות כיצד מושג ראשוני מעורפל למדי, אשר מצאנו אותו קשה להגדרה ובעיקר התקשינו להגיע לניסוח מוסכם אודותיו, לבש חזות קונקרטית, דרך החשיבה הויזואלית שהנחתה אותנו בתהליך העבודה.

בכל המפגשים היה חשוב לנו לשמוע את קולם של הסטודנטים, להקשיב לאי הודאות, לשאלות, לספקות, יחד עם האופטימיות שבה נקטנו אנו בעבודה לקראת גיבוש של חזון חינוכי רצוי.

לפנינו עבודה רבה ועם זאת, אנו גאים להיות חלק מצוות חשיבה גדול ומגוון כמו זה שזכינו לו.

נפלה בחלקנו זכות גדולה והזדמנות חד פעמית לחלוק את העבודה עם אנשים יוצרים, יצירתיים, מחויבים, אשר הפכו את העשייה לחוויית לימוד ערכית וייחודית.

רשימת מקורות:

  • Norman, C. C. (1999) Dispositional Tendencies and Cognitive Processes in Future-Oriented Motivation: A Proposed Model. Dissertation-Abstracts-International: Section B: The Science and Engineering, Vol. 59 (8-B): 4541.
  • Passig, D. (2003) Future-Time-Span as a Cognitive Skill in Futures Thinking, In: www.passig.com
  • עבודות של הסטודנטים: עמית איתיאל, חנה קסלר, קארין שמילה, רומן פלדמן, מורן כהן, רים מדי הלומדים בתכניות מצוינים במכללות ושינגטון, קיי ואחווה.

תודה מיוחדת:

לד"ר איציק קורן - מרכז תכנית מצויינים במכללה האקדמית לחינוך קיי,
לד"ר חנה ניצן - מרכזת תכנית מצויינים במכללה האקדמית לחינוך ושינגטון,

לד"ר רון דביר מ- Innovation ecology,

לגב' יעל שוורצברד מהמכון לחינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים,

לצוות המנצח של מרכז עתיד פיסג"ה באר שבע ובאופן אישי ומיוחד למנהלת חיה אבני.

על שיתוף הפעולה הפורה, על ההירתמות ומאור הפנים שבה יכולנו לחשוב ולהתוות חלום חינוכי בהיר - ביחד.




» בחזרה לרשימת המאמרים

^ לראש הדף





 
כל הזכויות שמורות לאדווה מרגליות © 2006   •   האתר עוצב ונבנה על ידי Visit LionWays